״וְזֶה הַהֶסְבֵּר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע:
חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.״*
קריאת הלויתנים מושכת אחריה
עמוק למצולות האובדן.
הצלילה עם הזמן שרץ
אחורה, חזרה
לראשית
הימים.
משיכה
לתוך המים
הסוערים, לַתוהו ובהו.
מאבק האיברים, בליעת
מים, הנשימה קצרה, הרגעים
ספורים. הכוחות אוזלים וקולות
הקריאה ממעמקים ממשיכים להשמע.
הגוף כבר רפוי, התקוה אין כאן מקומה. בנגיעה
בקרקעית נפתחת קריעה גדולה.
שם נוצר נחשול אדיר
שנושא את הגוף
חזרה אל
האוויר
*״על דרך הטבע״ / אפרת בן צור. מילים: דליה רביקוביץ׳.